מטוס ללא טייס: הטייס נשאר בבית
המוצר: כלי טיס אוטומטיים ללא טייס
המפתחים: מפעל מל"ט החברה: התעשייה האווירית
תחילת הפיתוח: 1974
אומרים שמלחמות מודרניות מתאפיינות במרחק שבין הלוחמים משני צדי הקרב. חזית המלחמה נמצאת בימינו לעתים קרובות מאחורי מסך המחשב. בעקבות דרישת חיל האוויר, החלה התעשייה האווירית לפתח ב-1974 מטוסים זעירים ללא טייס. המזל"ט הראשון, זהבן שמו, נכנס לשימוש ב-1980. מזל"טים מסוג זהבן הופעלו בהצלחה רבה מעל זירת הקרב בלבנון, המריאו למשימות מבצעיות וסייעו רבות לגילוי כוחות אויב ולאיסוף מודיעין חיוני.
בעקבות ההצלחה התבקשו המפתחים להאריך את שהיית המטוסים באוויר, להעלות את גובה הטיסה ולשפר את כושר הנשיאה של המזל"ט. בקיץ 1988 החל הפיתוח הראשוני של דגם סרצ'ר. המערכת החדשה שילבה ביצועים משופרים של תחנת השליטה הקרקעית וצוידה גם במטע"ד (מטען ייעודי) אלקטרו-אופטי חדש.
סרצ'ר 2 המשודרג המריא לראשונה בשירות צה"ל ב-1996. ב-2006 פותח סרצ'ר 3, ששיפר עוד יותר את ביצועי המטוס ואמינותו, את כושר הנשיאה שלו, את תקרת השיוט ואת זמן השהייה באוויר.
ההישגים שרשם מפעל מל"ט בפיתוח שלושה דורות של מטוסים זעירים ללא טייס הובילו לפיתוח מל"ט גדול יותר - הרון, ובשמו העברי שובל - שטיסת הבכורה שלו התקיימה ב-1994. שובל הפך למודל לפיתוח מטוסים ללא טייס בעולם כולו.
שובל הוא מל"ט רב-תכליתי מדור רביעי, שנועד למשימות אסטרטגיות. הוא מסוגל לפעול בטווחים ארוכים ולשהות באוויר קרוב ל-50 שעות טיסה, כמעט בכל תנאי מזג אוויר. משקלו המרבי הוא 1,270 ק"ג וביכולתו לשאת מטע"דים במשקל כולל של כ-250 ק"ג. המערכת מתאימה למשימות צבאיות ולמגוון יישומים אזרחיים והיא מאפשרת תצפית בזמן אמת, מודיעין אלקטרוני, ממסרי תקשורת ועוד.
מאז שנת 2000, השובל מהווה מוצר דגל של מפעל מל"ט והוא נמכר עד כה לעשרות לקוחות בעולם. ב-2007 חשפה התעשייה האווירית את איתן (הרון TP) - כלי טיס בלתי מאויש גדול ממדים. כל מל”טי התעשייה האווירית מצוידים במערכות המאפשרות להם להמריא ולנחות אוטומטית.
