כיפת ברזל: השכפ"ץ שמגן על מדינה שלמה
המוצר: מערכת יירוט טילים ורקטות
החברה: רפאל (בשיתוף עם אלתא ואמפרסט)
תחילת פיתוח: 2007
כיפת ברזל נחשבת לאחת מההמצאות הישראליות החשובות והמשפיעות ביותר, אך לידתה של מערכת היירוט לא היתה חלקה כלל.
מצבה הביטחוני של ישראל בתחילת המאה הנוכחית העלה את הצורך במערכת שתיתן מענה לרקטות והטילים שאיימו על המדינה. במערכת הפוליטית והצבאית היו חילוקי דעות עמוקים באשר למידת נחיצותם ויעילותם של הפתרונות שהועלו. למרות המחלוקת הנחה משרד הביטחון ב-2006 את חברת רפאל להתחיל בפיתוחה של מערכת יירוט שזכתה לשם כיפת ברזל.
המשימה שהוגדרה היתה לפתח בתוך פרק זמן קצר ביותר מערכת יירוט בעלות הפעלה נמוכה שתהווה שכבת הגנה אווירית מפני איומים מטווחים קצרים, תהיה בעלת ניידות גבוהה ותוכל לפעול ביום ובלילה ותחת כל תנאי מזג אוויר.
המפתחת הראשית של כיפת ברזל היתה החברה הממשלתית רפאל. הפיתוח נעשה בשיתוף עם חברת אלתא, שפיתחה את מכ”ם המערכת, וחברת אמפרסט, שפיתחה את מערכת השליטה והבקרה. צוותים של מאות מהנדסים מתחומים שונים לקחו חלק בתהליך הפיתוח המהיר יחסית.
לכיפת ברזל, מערכת היירוט היחידה מסוגה, יכולות שליטה ובקרה מתקדמות ביותר, שתוכננו לברור בין איומים העומדים לפגוע בשטחים מוגנים לבין אלה שיפגעו בשטחים פתוחים.
באפריל 2011 עמדה כיפת ברזל במבחן המבצעי הראשון שלה, כשנדרשה ליירט רקטות גראד שנורו לאשקלון. מאז פריסתה יירטה המערכת למעלה מ-1,700 טילים ורקטות שנורו על מדינת ישראל מגזרות שונות. שיעור הצלחתה של המערכת בזמן מבצע “צוק איתן” ב-2014, למשל, עמד על כ-90%.
החיסכון שכיפת ברזל מאפשרת לכלכלה הישראלית נאמד במיליארדים, היות שהיא מאפשרת שגרת חיים והתנהלות רציפה של המשק בעתות חירום ומלחמה, שלא לדבר על הצמצום המשמעותי בפגיעות בנפש וברכוש. את תחושת הביטחון האישי שהיא משרה על אזרחי ישראל קשה למדוד במספרים.
ב-2012 זכו כיפת ברזל וכמה ממפתחיה בפרס ביטחון ישראל. כיפת ברזל זכתה לשבחים רבים גם ברמה הבינלאומית, כולל בפרסי חדשנות טכנולוגית, ומספר מדינות הביעו עניין ברכישתה. ב-2017 הוכרזה כמבצעית גם הנגזרת הימית של כיפת ברזל, המיועדת להגנה על אסדות, נכסים ימיים, תשתיות אסטרטגיות ועוד.
