לצד זליגת הידע למשק הישראלי והפריון הגבוה של פעילות מרכזי המו"פ של החברות הרב-לאומיות, יש לייצר תמריצים שירחיבו את מעגלי הפעילות וההעסקה שלהן. אימוץ תקנות ה-BEPS על ידי המדינות המפותחות מציב בפני ישראל הזדמנות גדולה לעשות זאת

מערכת החדשנות הישראלית היא אבן שואבת לחברות הטכנולוגיה המתקדמות בעולם. במהלך העשורים האחרונים, למעלה מ-300 תאגידים רב-לאומיים הפועלים בחזית הטכנולוגיה בחרו להקים מרכזי מחקר ופיתוח בישראל, וחלקם אף מפעילים מספר מרכזים בתחומי פיתוח שונים. בעשור האחרון, חברות רב-לאומיות נוהרות לישראל ביתר שאת: בין 2007 ל-2016, הוקמו בממוצע 20 מרכזי מו"פ חדשים בכל שנה.[1]


מקור: דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ

לעיתים קרובות הקמת המרכז או הרחבתו מתרחשת בעקבות רכישה של חברות ישראליות. לאורך השנים, חברות רב-לאומיות המפעילות מרכז מו"פ בישראל רכשו במצטבר מעל 100 חברות ישראליות. מספר תאגידים רב-לאומיים - אינטל, מיקרוסופט, ברודקום, סיסקו, IBM ו-EMC - אף רכשו יותר מעשר חברות מקומיות בשנות פעילותם בישראל.[2] שיאה של תופעה זו הגיע השנה עת רכשה אינטל את מובילאיי בסכום של 15.3 מיליארד דולר, עסקת ענק אשר בעקבותיה צפויה להתרחב פעילות שתי החברות בישראל.

פעילות שוקקת זו ניזונה, כמובן, מנכסיה הרבים של מערכת החדשנות הישראלית: מחקר מוביל, כוח אדם מיומן, תרבות יזמית, מובילוּת טכנולוגית ומערכת חדשנות משגשגת בעיקר בתחומי מחשוב, תקשורת ותוכנה (ICT). מטבע הדברים מתעוררת השאלה מה תורמים מרכזים אלה, מצידם, למערכת החדשנות ולכלכלה הישראלית.

 

מרכזי המו"פ מייצרים ערך טכנולוגי רב

למרכזי מו"פ של חברות רב-לאומיות (להלן: מרכזי מו"פ) ישנו מקום של כבוד בהתפתחות ההיי-טק בישראל. החלוצות, IBM, National Semiconductors ואינטל, החלו לפעול בישראל כמרכזי מו"פ עוד בתחילת שנות השבעים וסימנו את הדרך למאות החברות שהלכו בעקבותיהן. כיום, מרכזי המו"פ מהווים נדבך חשוב במערכת החדשנות הישראלית, ומייצרים ערך טכנולוגי רב. להמחשה, הגידול בפעילותם היווה את מקור הצמיחה העיקרי של המו"פ העסקי בישראל בעשור האחרון: משנת 2005 גדל משקלם של מרכזי המו"פ בסך ההוצאות למו"פ במגזר העסקי מ-29 אחוזים ל-47 אחוזים.[3] מספר העובדים במרכזים אלה (כפי שנראה בהמשך, מדובר בעיקר בעובדי מו"פ) עלה בתקופה זו בקצב שנתי ממוצע של 14 אחוזים, בהשוואה לחמישה אחוזים בשנה בחברות אחרות במשק שעוסקות במו"פ.

בנוסף, מרכזי המו"פ משפיעים באופן חיובי על הכלכלה בהיבטי שכר ופריון. ממחקר של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר עלה כי שכרם של עובדים שהועסקו בחברות רב-לאומיות, צפוי להיות גבוה בעשרות אחוזים בהמשך הקריירה שלהם לעומת עובדים שהועסקו בחברות מקומיות בלבד.[4] אומדן אמפירי שנערך במסגרת המחקר העלה פער חיובי ומובהק של 8.4 אחוזים בשכר שחברה רב-לאומית משלמת על כל עובד נתון.[5] מחקר אחר שערכה חברת אפלייד אקונומיקס מצא שחברות הזנק, שהוקמו על ידי יזמים בוגרי חברות רב-לאומיות, צומחות בשיעור גבוה יותר בכוח אדם ובשכר, לעומת חברות הזנק שהוקמו על ידי יזמים שהועסקו בחברות מקומיות בלבד.[6] בוגרי מרכזי המו"פ שנעים לאורך הקריירה שלהם בין השחקנים השונים בתעשיית ההיי-טק מפיצים כך את המיומנויות הטכנולוגיות והניהוליות שצברו – תופעה הקרויה בספרות המקצועית spillover (זליגת ידע).

 

יש להרחיב את ההשפעה הכלכלית של מרכזי המו"פ

על אף האמור לעיל, וכפי שנכתב בפרק אסטרטגיית רשות החדשנות, ההשפעה הכלכלית המתוארת אינה ממצה את הפוטנציאל הטמון בערך הטכנולוגי שיוצרים מרכזי המו"פ. בפרט, רובם המכריע של המרכזים עוסק בפעילות מו"פ בלבד, בעוד שחלקים אחרים בשרשרת הערך של התאגיד פועלים במדינות אחרות. תופעה זו מתחדדת בבחינת ההיבט התעסוקתי של פעילותם. אמנם מרכזי המו"פ מייצרים כ-40 אחוזים מכלל המשרות במו"פ במגזר העסקי, אך כלל המשרות המוצעות על ידם, לרבות משרות מעטפת, מהווה 18 אחוזים בלבד מכלל המשרות בחברות שעוסקות במו"פ. הסיבה לכך היא שכ-68 אחוזים מהמשרות במרכזי המו"פ הן משרות בליבת המו"פ, ומרביתן מיועדות למהנדסים ולמתכנתים.[7] במילים אחרות: מרכזים אלו מייצרים תעסוקה איכותית ביותר, אולם בקרב מעגלי תעסוקה מצומצמים בלבד.

מיקוד זה במו"פ, ותמהיל ההעסקה המוטה מהנדסים הנגזר ממנו, מגבילים את פוטנציאל השפעתם של מרכזי המו"פ. זאת במיוחד על רקע העובדה שכלל השחקנים במערכת החדשנות -  חברות רב-לאומיות, חברות הזנק, חברות קטנות ובינוניות, חברות הצמיחה וחברות גדולות וותיקות – מתחרים על אותו מאגר מצומצם של מהנדסים מיומנים. המחסור בהיצע מהנדסים ומתכנתים בתחומי ההיי-טק והביקוש הגדל לעובדים אלה מביא בראש ובראשונה לעליית שכרם ופגיעה בעקיפין בתחרותיות של ההיי-טק הישראלי.   יתר על כן, בתחרות זו למרכזי המו"פ ישנם יתרונות משמעותיים שמתחריהם מתקשים להדביק. הם מסוגלים להציע לעובדים חבילת תגמול אטרקטיבית, מוניטין, ידע, ניסיון וגישה למרכזים בינלאומיים אחרים של התאגיד הרב-לאומי. לכן, כל עוד היצע המהנדסים אינו גדל משמעותית, הביקוש של מרכזי המו"פ לעובדים מיומנים מתבטא בעיקר ביכולתם למשוך אל שורותיהם את המהנדסים הטובים ביותר. בכך השפעתם על היקף התעסוקה האיכותית בישראל מוגבלת, ובפרט - הם אינם תורמים משמעותית להגדלת מכסת המשרות בערך מוסף גבוה במשק.

מקור: נתוני למ"ס

הכלכלה הישראלית תניב תועלת רבה מהרחבת פעילותם של מרכזי המו"פ הקיימים גם לפעילויות אחרות בשרשרת הערך של התאגיד: ייצור, שיווק, תמיכה, עיצוב ועוד. כך, למשל, לפעילות ייצור מקומית רחבה של חברות רב-לאומיות עתירות ידע תהיה השפעה מרחיקת לכת על טיפוח כוח אדם טכנולוגי מיומן לתעשיות הייצור, על חיזוק תרבות של חדשנות טכנולוגית ועל צבירת ידע בתחום. פעילויות נוספות בשרשרת הערך ירחיבו את מעגל ההעסקה בשכר גבוה, שמייצרים סביבם מרכזי המו"פ, גם עבור עובדים בעלי משלחי יד שאינם טכנולוגיים אשר יוכלו ליהנות מהיתרונות הרבים של חברות רב-לאומיות. לפיכך, הרחבת מעגלי הפעילות של מרכזי המו"פ בישראל לכדי חברות שלמות יותר היא מטרה אסטרטגית חשובה של מדיניות החדשנות בישראל.

בהקשר זה יש לציין, שכבר כיום כ-20 אחוזים ממרכזי המו"פ עוסקים גם בפעילות ייצור בעצימות טכנולוגית גבוהה, בהיקפים משתנים, ובדרך כלל בפריפריה הגיאוגרפית.[8] בין החברות הרב-לאומיות שמפעילות בישראל פעילות ייצור נוסף על פעילות מו"פ, נמנות, למשל, KLA-Tenkor, HP Indigo, Applied Materials, וכמובן אינטל.

 

יש לעודד פעילות מרכזי מו"פ בתחומים טכנולוגיים נוספים

פעילות החברות הרב-לאומיות אמנם ענפה מאוד בתחומי ה-ICT, אולם בתחומים אחרים, היקף פעילות המו"פ של חברות רב-לאומיות בישראל נמוך יחסית. כך, בעוד שתחומי ה-ICT אחראיים ל-90 אחוזים מהוצאות המו"פ במרכזי מו"פ בחברות רב-לאומיות, ציוד רפואי אחראי לארבעה אחוזים, ותרופות – לשני אחוזים בלבד (ראה תרשים 3). ענפי ייצור שאינם בתחומי ה-ICT, כגון כימיקלים, פלסטיק ואחרים – תופסים נתח מזערי בלבד בהוצאות המו"פ של חברות רב-לאומיות.


מקור: למ"ס, סקר מו"פ במגזר העסקי, 2015

ענפי טכנולוגיה שסובלים מייצוג חסר של פעילות המו"פ עצמה בתאגידים רב-לאומיים אינם נהנים כיום מהיתרונות הטכנולוגיים שהם מביאים עימם לתחומי ה-ICT. לפיכך, ענפים אלו ירוויחו רבות ממשיכת מרכזי מו"פ של חברות רב-לאומיות בתחומם לישראל. טיפוח מערכות חדשנות משגשגות נוספות בענפים שבהם למשק הישראלי יתרונות שניתן למנף הוא נדבך מרכזי באסטרטגיה של רשות החדשנות. בהתאם, מתן התמריצים המתאימים לחברות רב-לאומיות, שיבצעו בישראל פעילות מו"פ ופעילות אחרת בשרשרת הערך של התאגיד מחוץ לתחומי ה-ICT, הוא מטרה אסטרטגית ברורה עבור רשות החדשנות ועבור הממשלה כולה.

ואמנם, הממשלה החלה לפעול בכיוונים אלו: רשות החדשנות השיקה השנה תוכנית לעידוד הקמת או הרחבת פעילות מרכזי מו"פ בתחומי הביו-טכנולוגיה והרפואה. נוסף על כך, הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי ועידוד השקעות זרות במשרד הכלכלה והתעשייה פועלת למשיכת השקעות בתחום הייצור המתקדם לישראל (להרחבה אודות שתי הפעילויות, ראה מסגרת).

 

מהלכים להרחבת פעילות מרכזי המו"פ בארץ

רשות החדשנות יוצאת בתוכנית הרצה לעידוד הקמת או הרחבת פעילות מרכזי מו"פ בתחומי הביו-טכנולוגיה והרפואה
רשות החדשנות יוצאת בימים אלה בתוכנית הרצה (פיילוט) למסלול שמטרתו לאפשר לתאגידים רב-לאומיים בתחומי הביו-טכנולוגיה והרפואה להקים או להרחיב פעילות מו"פ, חדשנות טכנולוגית או ייצור במדינת ישראל. המסלול ממנף את השינויים הנערכים במשטר המיסוי של חברות עתירות ידע כדי להרחיב את פעילותם הכלכלית של תאגידים אלו בישראל. למסלול שני נדבכים עיקריים:

  1. בחירת מרכזי מו"פ הפועלים בתחומי הביו-טכנולוגיה והרפואה: הבחירה מקנה למרכזים זכאות להגיש בקשות למענקי רשות החדשנות במסגרת המסלול. באמות המידה לבחירת המרכזים מושם דגש על חדשנות טכנולוגית, כמו גם על התרומה הצפויה למשק מפעילותם. בפרט, יודגשו האפשרויות להרחבת מעגלי התעסוקה מעבר לעובדי מו"פ והתרומה לאקו-סיסטם הישראלי דרך פעילות בתחומים טכנולוגיים חדשים או בתחומים בהם פעילות המו"פ בישראל נמוכה יחסית אך בעלת פוטנציאל גבוה.
  2. מתן מענקי מו"פ לחברות שנבחרו כמרכזי מו"פ בתחומים אלו: המרכזים שייבחרו כזכאים במסגרת המסלול יוכלו להגיש בקשות למענקים עבור תוכניות מו"פ, לרבות תוכניות רב-שנתיות, בסך כולל של עד 50 מיליון שקלים לתקופה של שש שנים. מרכזים שיקבלו מענק יהיו פטורים מתשלום תמלוגים לרשות החדשנות. גם בנדבך זה, אמות המידה לאישור תמיכה בפרויקט מו"פ, נוסף על מידת החדשנות והסיכון הטכנולוגיים, כוללות את התרומה הכלכלית המשקית הצפויה בהיבטי מיסוי ותעסוקה בפעילויות חדשניות שבהן חסר ניסיון במשק הישראלי, ופעילויות מעטפת למו"פ.  

> הרשות לשת"פ תעשייתי וקידום השקעות זרות פועלת לעודד השקעות של תאגידים רב-לאומיים בייצור מתקדם בישראל
הרשות לשת"פ תעשייתי וקידום השקעות זרות במשרד הכלכלה והתעשייה הוקמה לפני כשנתיים במתכונתה הנוכחית מתוך רצון להגביר השקעות זרות איכותיות בישראל. השקעות של תאגידים רב-לאומיים חדשניים בייצור מתקדם תופסות מקום מרכזי בהגדרה זו, כאשר המטרה היא הרחבת את חלקה של ישראל בשרשרת הערך של תאגידים רב-לאומיים חדשניים ממו"פ בלבד - גם לייצור בעצימות טכנולוגית גבוהה. 

במסגרת זו, הרשות פועלת בשלושה צירים מרכזיים: ראשית, הרשות ממקדת את מאמצי השיווק והפיתוח העסקי שלה בקידום מודל זה באמצעות כנסים ייעודיים, קמפיינים עולמיים בכל סוגי המדיה, משלחות ופעילות מול חברות יעד תוך מינוף מערך הנספחים הגלובלי של המשרד, בהתבסס על יכולות מודיעין עסקי שפותחו ברשות. שנית, הרשות מציעה למשקיעים מודל של One-Stop-Shop, הכולל ליווי מקצה לקצה של ההשקעה באמצעות מנהלי מגזרים ייעודיים. בכלל זה, ומכיוון שהשקעה בייצור פעמים רבות גוררת "חיכוך" מוגבר של החברה עם רגולטורים ממשלתיים, הרשות הקימה מרכז שירות למשקיעים שמטרתו להקל על חיכוך זה.

שלישית, הקמת הרשות במתכונתה הנוכחית איחדה את פעילות עידוד ההשקעות הזרות עם פעילות ניהול חובת רכש הגומלין של חברות זרות בישראל. מכיוון שמרבית החברות המחויבות הן גם החברות התעשייתיות הגדולות בעולם, איחוד הפעילויות הללו מאפשר למנף את הפעילות המקומית ממחויבות להזדמנות להשקעה ולצמיחה בישראל של החברה הזרה, כולל בפעילות ייצור.
לאתר הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי וקידום השקעות זרות: 
www.investinisrael.gov.il

 

 

תקנות ה-BEPS: הזדמנות להשיא את הערך הכלכלי

הגידול העקבי בפעילות של מרכזי המו"פ מונע, כאמור, מיתרונותיה היחסיים של ישראל בחדשנות. אולם, תכנון מס יעיל הוא תמריץ נוסף לפיזור הפעילויות השונות בשרשרת הערך של תאגידים רב-לאומיים בין מדינות. כך, בעוד שפעילות התאגידים בישראל מניבה תוצרי מו"פ בהיקף נרחב, הקניין הרוחני המפותח בפעילות זו היה נרשם עד כה במדינות אחרות, שבהן המיסוי על הכנסות מקניין רוחני נחשב לנוח יותר.

בהתאמה, פעילות מרכזי המו"פ בישראל ממוסה במרבית המקרים בשיטת cost plus[9], שלא מגלמת את הרווח העסקי בפועל מפעילות המו"פ של החברה. פירוש הדבר הוא שתקבולי המיסים ממרכזי המו"פ בישראל אינם משקפים את הערך המוסף של פעילות המחקר והפיתוח שלהן, קרי להכנסות גבוהות ממכירות מוצרים ברחבי העולם.

סטטוס קוו זה של פיזור פעילות גלובלית על בסיס תכנון מס הופר במהלך 2016 עם פרסום תקנות ה-[10]BEPS של ה-OECD. מטרת התקנות היא למנוע ניוד רווחים של חברות עתירות ידע למדינות מיטיבות מיסוי ומקלטי מס ברחבי העולם. התקנות מעודדות רישום של קניין רוחני במדינה שבה הוא מפותח. לפיכך, האימוץ הגורף של תקנות ה-BEPS על יד המדינות המפותחות מציב בפני תאגידים רב-לאומיים שתי חלופות: האחת, להעביר את פעילות המו"פ שלהם למדינה שבה תנאי המס ותנאי עשיית העסקים הם אופטימליים עבורם. השנייה, להותיר את פעילות המו"פ במדינות שנושאות את היתרונות היחסיים הטכנולוגיים והמערכתיים לחדשנות, על אף השינוי הצפוי בתשלומי המס עם שיוך ההכנסות ממכירות למדינות אלו.

במקביל, מדינות מהסוג השני, עליהן נמנית ישראל - יידרשו להתאים את מערכת המס שלהן כדי למנוע מהתאגידים להעביר את פעילות המו"פ למדינות שיתרונן היחסי הוא במיסוי נוח. התקנות קובעות שרק המדינה שבה פותח קניין רוחני יכולה להעניק הטבות מס על הכנסות ממנו, ולכן הן מספקות הזדמנות עבור מדינות שאכלסו פעילות מו"פ של חברות רב-לאומיות עד כה לייצר משטר מיסוי תחרותי.

אם כן, תקנות ה-BEPS מציבות אתגר בשימור האטרקטיביות של מערכת החדשנות הישראלית עבור חברות רב-לאומיות. בראש ובראשונה, על מדינת ישראל לשמור על היתרונות היחסיים בעקבותיהם נוהרות החברות הרב-לאומיות – כוח אדם מיומן בעיקר בתחומי ה-ICT, חברות הזנק פורצות דרך, מובילות טכנולוגית עולמית ועוד. לצד זאת, הגבלת האפשרות להעניק הטבות מס על הכנסות מקניין רוחני מייצרת הזדמנות לתמרץ חברות רב-לאומיות לרשום כאן את הקניין הרוחני המפותח בגבולותיה. ניסיון העבר מלמד כי לעיתים קרובות ביסוס קניין רוחני במדינה גורר אחריו גם את הרחבת פעילות המטה של החברה במדינה. דינמיקה כזו צפויה להביא לגידול בתעסוקה בשכר גבוה גם של עובדים בתפקידי מעטפת, לרבות תפקידי ניהול. לפיכך, רישום הקניין הרוחני בישראל עשוי להביא בטווח הארוך להרחבת הפעילות הכלכלית של חברות רב-לאומיות עתירות ידע בארץ.

ואכן, הממשלה פועלת בימים אלו להתאמת משטר המיסוי החל על חברות עתירות ידע לסביבת המס הבינלאומית ברוח השינויים האחרונים. לאחר עבודת מטה בהובלת משרד האוצר, הכנסת אישרה בשלהי 2016 את תיקון 73 לחוק עידוד השקעות הון, ולאחרונה אישרה ועדת הכספים את התקנות למימושו. התיקון לחוק מייצר מסלול מיוחד לחברות עתירות ידע ומעניק להן במסגרתו הטבות מיסוי משמעותיות על הכנסות הנובעות מפיתוחים טכנולוגיים. הטבות אלו כוללות הפחתה של מס החברות מ-25 אחוזים ל-12-6 אחוזים[11] והטבות משמעותיות בשיעורי המס על דיבידנדים ובשיעורי המס על רווחי הון.

במסגרת התיקון, רשות החדשנות קיבלה מספר סמכויות הכרעה וייעוץ שמטרתן להקל על יישום התיקון לחוק על חברות טכנולוגיה, על בסיס קרבתה לתעשייה והיכרותה המעמיקה עם תהליכי מחקר ופיתוח. ראשית, נקבע כי חברות שאינן עומדות בתנאי המסלול המיוחד הקבועים בחוק יכולות להגיש בקשה לרשות החדשנות להיכלל בהגדרה "מפעל המקדם חדשנות". הגדרה זו תאפשר להן לקבל את ההטבות הניתנות בתיקון לחוק. שנית, ניתנה לרשות החדשנות הסמכות לקבוע האם ידע טכנולוגי שפותח בישראל או הועבר לישראל מתאים לתחולת הטבות המס.[12]

השינויים המתוארים יאפשרו לחברות רב-לאומיות להמשיך ולהרחיב את פעילות המו"פ שלהן תוך רישום הקניין הרוחני המפותח במסגרתה בישראל, ואף יהפכו את העברת קניין רוחני ממדינות אחרות לישראל לכדאית. שינויים כאלו אינם, כמובן, נחלתה הבלעדית של ישראל: עם פרסום תקנות ה-BEPS החל מעין מירוץ חימוש של התאמת משטרי מס בזירה הבינלאומית. האם השינויים שעושה ישראל יהיו אפקטיביים בשימור ובהרחבת פעילות מרכזי מו"פ של חברות רב-לאומיות? כיצד ישתנו תקבולי המיסים שלהם? אלו הן שאלות הרות גורל עבור מערכת החדשנות הישראלית, נוכח מקומם המרכזי של תאגידים רב-לאומיים בתוכה. 

 

רשות החדשנות – הלכה למעשה:
תמיכה בשיתופי פעולה אסטרטגיים בין חברות ישראליות וחברות רב-לאומיות
חברות רב-לאומיות עתירות ידע יכולות להועיל למערכת החדשנות הישראלית לא רק באמצעות פעילות מרכזי מו"פ בתחומיה, אלא גם דרך שיתופי פעולה אסטרטגיים עם חברות הזנק ישראליות. שיתופי פעולה כאלה סוללים את דרכן של החברות הישראליות לשווקים ולערוצי פעילות בארץ ובעולם, ומפרים את התעשייה הישראלית בידע, בניסיון ובמיומנויות בכל שלבי שרשרת הערך של הפיתוח הטכנולוגי.

דוגמה מוצלחת לשיתוף פעולה כזה היא החיבור בין חברת קיו לייט הישראלית ובין תאגיד הפרמצבטיקה והכימיה הבינלאומי Merck. חברת קיו לייט הוקמה ב2009-, והיא מפתחת יישומים לתאורת LED ולמסכי טלוויזיה על בסיס טכנולוגיה של ננו-חלקיקים, שפותחה במקור באוניברסיטה העברית, המאפשרת שליטה מדויקת בצבע. Merck התעניינה בטכנולוגיה של קיו לייט מראשית דרכה, חברה אליה לפיתוח משותף והשקיעה בחברת ההזנק בהיקפים הולכים וגדלים. תמיכת רשות החדשנות בקיו לייט במסגרת המסלול לשיתוף פעולה עם תאגידים רב-לאומיים סייעה לחזק את שיתוף הפעולה האסטרטגי בין החברות. הידע הרב של Merck סייע לקיו לייט להבין את צורכי השוק ולהתמקד בכיוונים חדשים.

בשנת 2015, לאחר שנים של עבודה משותפת, רכשה Merck את קיו לייט. בעקבות הרכישה, הורחבו משמעותית תשתיות הפיתוח של קיו לייט, הממשיכה את פעילותה בירושלים כמרכז מו"פ של Merck העולמית בתחום החומרים המתקדמים. 

 

אנו מודים לרשות לשיתוף פעולה תעשייתי וקידום השקעות זרות במשרד הכלכלה על תרומתה לפרק.

 

[1] נתוני דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ

[2] נתוני Start Up Nation Central.

[3] למ"ס, סקר מו"פ במגזר העסקי, 2014 ושנתון סטטיסטי, 2016.

[4] במדגם של עובדים שהועסקו על ידי תאגידים רב-לאומיים בין 2005 ל-2010, השכר הממוצע של העובדים שהועסקו גם בסוף התקופה היה גבוה ב-43 אחוזים מהשכר של אלה שהועסקו באותו זמן בחברות מקומיות. הפער צומח ל-64 אחוזים כאשר בוחנים את הנושא אל מול מדגם כללי של העובדים בחברות המקומיות (ללא דרישת ההעסקה הקודמת בתאגידים הרב-לאומיים).

[5] סלובודניצקי, דרוקר וגבע; "תרומת חברות רב-לאומיות לפריון העבודה בישראל", ספטמבר 2016. אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר.

[6] המחקר נערך עבור המועצה הלאומית למחקר ופיתוח על ידי חברת אפלייד אקונומיקס בע"מ, בליווי ועדת היגוי בראשות פרופ' צבי אקשטיין.

[7] נתוני למ"ס, 2015. יצוין שהגדרת הלמ"ס למרכזים של חברות רב-לאומיות מעט יותר מצומצמת מהגדרות במאגרי נתונים אחרים.

[8] נתוני הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי וקידום השקעות זרות.

[9] תמחור הערך המוסף לפי עלות הפעילות בתוספת מקדם רווח מקובל בענף, הנקבע על ידי רשויות המס. השיעור המקובל במרכזי מו"פ של חברות רב-לאומיות הוא 12-5 אחוזים.

[10] Base Erosion and Profit Shifting

[11] 12 אחוזים עבור מפעל טכנולוגי מועדף, 7.5 אחוזים עבור מפעל טכנולוגי מועדף הממוקם באזור פיתוח א', ו-6 אחוזים עבור מפעל טכנולוגי מועדף מיוחד (חברות ענק)

[12] הפרטים המלאים מתעדכנים באתר רשות החדשנות.