מעקב אחר המכוורת, השבחת מגנזיום ורכיבים חכמים למצלמות אבטחה - מאחורי פיתוחים טכנולוגיים אלו ואחרים עומדת קוריל - הקרן הדו-לאומית ישראל-קוריאה, הפועלת מלשכת המדען הראשי וחתומה על הצלחות רבות משותפות של חברות ישראליות וקוריאניות

יודע חקלאי פיקח שאוכלוסיית הדבורים בעולם הולכת ופוחתת. האבקת הדבורים היא חלק חשוב בשרשרת הגידול – ואם היא לא מתבצעת באופן הנכון או בכמות הרצויה – יתעורר מחסור חמור ביבול ובתנובת השדה. אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה הגלובלית הזו היא לפקח מקרוב אחר הנעשה במכוורות ולדעת בזמן אמת איך הן מתפקדות – האם הן פעילות ומתמלאות, האם הדבורים מבצעות את משימת ההאבקה ועוד. שליטה מלאה כזו בתהליכים המתרחשים במכוורת היא לא מעשית. במרבית המקרים הכוורות פרוסות באזורים חקלאיים שונים, המרוחקים אחד מהשני אלפי קילומטרים, והבדיקה הפיזית של הכוורות הופכת ליקרה ומורכבת.

המיזם המשותף של AKOL – בית תוכנה ישראלי למחשוב חקלאי מקיבוץ ברור חיל שבעוטף עזה, ושל חברת ASN הקוריאנית - יהפוך את המעקב אחר הנעשה במכוורות לנוח, יעיל וחסכוני יותר. הפיתוח החדשני יאפשר לדבוראי לשלוט ממשרדו במצב המכוורת: הסנסורים האלחוטיים של ASN יעבירו בזמן אמת חיווי על מצב המכוורת, והמידע הנאסף יעבור ישירות אל מערכת הניהול של הדבוראי שנמצאת על "הענן החקלאי" של AKOL. באופן הזה הדבוראי יוכל לשלוט בהאבקת הדבורים ותהליך יצור הדבש. המערכת שברשותו מאפשרת לו לנהל את כל תהליכי הגידול, לעקוב אחרי המלאי, לספק דוחות ניהוליים בזמן אמת ועוד.

פתרון חדשני זה זיכה את חברת AKOL במקום החמישי בדירוג החברות החדשניות בישראל בענף התעשייה לשנת 2013, שנערך מדי שנה על ידי המגזין האמריקאי Fast Company. לאחרונה חתמה החברה על עסקה גדולה עם מועצת הדבש הישראלית, במסגרתה כל מגדלי הדבש בישראל יוכלו לנהל את המכוורות שלהם בעזרת המערכת של AKOL.

 

חוט מגשר בין השותפים

החיבור המוצלח בין החברה הישראלית לחברה הקוריאנית לא נעשה במקרה. שתי החברות – AKOL הישראלית ו-ASN הקוריאנית נתמכות על ידי קוריל (KORIL-RDF) - הקרן הדו-לאומית ישראל-קוריאה, שגם חיברה ביניהן בתחילת הדרך ומימנה 50% מעלויות הפיתוח. קוריל היא אחת הקרנות הבין-לאומיות הממשלתיות לתמיכה במו”פ, הפועלות בשיתוף לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה.

"כשהחלטנו לפתח כלי שיעזור לדבוראי לדעת מה קורה בכוורות שלו, חיפשנו חברה מקצועית בתחום הסנסורים", אומר רון שני, מנכ"ל AKOL. "רצינו חיישנים שיהיו עמידים לכל תנאי מזג אוויר ושיוכלו לשדר את הנתונים בזמן אמת, בצורה פשוטה, אמינה וזולה. הגענו לקרן קוריל בשנת 2011, ודרכה הכרנו את חברת ASN הקוריאנית. הפיתוח נמשך שנתיים שבהן הייתה חלוקת עבודה מאוד ברורה בינינו לבין הקוריאנים. אנחנו היינו אחראים על התוכנה, כולל פיתוח מערכת ניהול והעברת המידע מהסנסורים שבשטח ישירות לאפליקציה של הדבוראי. במקביל, הצד הקוריאני הופקד על פיתוח הסנסורים והתקשורת, שצריכים להיות זולים, קלי משקל ושיהיה לדבוראי נוח למקם אותם בכל קבוצת כוורות. במהלך השנתיים האלה התמודדנו עם בעיות שונות, כמו פיתוח רכיבים פלסטיים מתאימים שלא יימסו בשמש או בעיות שיצר הדונג במכוורות. המהנדסים הקוריאנים אפילו טסו לארץ במיוחד כדי לבדוק מה שיבש את המערכת שלהם כשערכנו פיילוט באזור עוטף עזה במהלך 'עופרת יצוקה'.

"בזכות קרן קוריל מצאנו שותף טוב שמביא איתו ידע שחסר בארץ בתחום מערכות משובצות חומרה ותקשורת. אך לא מדובר רק בפיתוח המוצר, אלא גם בהיבט השיווקי. בזכות שיתוף הפעולה האיכותי הזה נפתח לנו חלון ראווה לשיווק בארצות המזרח, וזה יתרון בולט ומהותי לקרן קוריל", מדגיש שני.

"הקרן גם השכילה לגלות גמישות רבה בתהליך הפיתוח. זוהי תכנית מחבקת, שמנהליה ועובדיה פועלים כחוט מגשר בין השותפים. הקרן מסייעת ככל שביכולתה להתגבר על מכשולים, חלקם מנטליים ותרבותיים, הרבה מעבר לתכנית הפיתוח החדשנית עצמה. מדובר כאן בתהליך דו-לאומי מורכב, אך בזכות הקרן חילוקי הדעות נשארו תמיד בתחום המקצועי. הם מבינים ומכבדים גם את החשיבה הישראלית הלא שגרתית וגם את החשיבה הקוריאנית ש'אסור לטעות'.

"שיתוף הפעולה לא מסתכם בפיתוח המוצר הספציפי הזה. החזון שלנו הוא לייצר בסיס נתונים חקלאי עולמי, המאפשר להבין ולדעת באמצעותו על מגמות בעולם. בעקבות הידע שיצרנו ביחד, הקוריאנים פיתחו סל מוצרים לתחומים אחרים: העברת נתונים דרך סלולר, לחצני מצוקה ודיווח בזמן אמת על מצבם של חולים בבתי חולים ודיירים בבתי אבות ועוד.

"היום אנחנו בקשר רציף של אימיילים ואף נפגשים מפעם לפעם עם הבעלים של החברה הקוריאנית. זה קשר שהתחיל במישור המקצועי והפך לקשר חברי, אם כי במקביל אנחנו בודקים אפשרות לגשת שוב לפרויקט משותף נוסף", מציין שני.

אבי חסון, המדען הראשי: "בכל פגישותינו מול גורמי ממשל מקוריאה שמענו כי מדינת ישראל מהווה עבורם מודל להשראה בכל הקשור לחדשנות יצירתית. עבורנו, מהווה קוריאה מודל לאופן שבו נכון לגדל ולהצמיח חברות. שיתוף הפעולה המשלים בינינו תורם לשני הצדדים באופן מובהק".

 

שיתופי פעולה מבוססי חדשנות

קוריל (KORIL-RDF), קרן המו"פ הדו-לאומית ישראל-קוריאה, נוסדה בשנת 2001 כדי לתמוך ביחסים בין שתי המדינות ולחזק אותם. מטרתה העיקרית של הקרן היא לתמוך כלכלית בשיתופי פעולה עסקיים הנרקמים בין חברות ישראליות לקוריאניות, לצורך פיתוח מוצרים ייחודיים המבוססים על חדשנות טכנולוגית. בנוסף, הקרן מסייעת לחברות לאתר שותפים למיזמי מו”פ משתי המדינות, והיא פועלת בחסות לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה.

"הקוריאנים הם שוחרי חדשנות", אומרת דבורה שבת, מנהלת קרן קוריאה-ישראל. "יש להם מודעות רבה לטכנולוגיה ונכונות רבה עוד יותר להכניס אותה לחיי היומיום. לדוגמה, הם קונים הרבה און-ליין ברשת, מרבים להשתמש בשירותי בנקים וירטואליים ורוכשים גאדג'טים ואפליקציות מכל הסוגים. החדשנות והקידמה בולטים לעין כבר כשנוחתים בשדה התעופה של סיאול, בירת קוריאה.

"חשוב לקוריאנים להיות בחוד החנית של הקידמה, ולכן הם משקיעים מאוד בחינוך הילדים וברכישת ידע. אך מכיוון שזוהי מדינה מופנמת מבחינה תרבותית והיסטורית, גם כאשר היא התפתחה והוציאה את הידע שלה החוצה – היא עשתה את זה בעיקר עם השכנות יפן וסין", מציינת שבת. 

בתמונה: משלחת וסמינר בודקים, נובמבר 2015 בסיאול

"במהלך השנים, הקוריאנים הבינו שהם צריכים לשנות את הגישה כדי להמשיך ולהתפתח, ועם הידוק היחסים בין המדינות – הוכשרה הקרקע גם לשיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לקוריאה", מתארת שבת. "שיתוף הפעולה של קרן קוריאה-ישראל מתחיל בין הממשלות וממשיך לחברות עצמן במטרה לעודד את התעשייה לפעול ביחד, ולמעשה, לחלק את רמת הסיכון עם חברה אחרת ובתמיכה ממשלתית. הפחד מכישלונות אופייני לכל מדינות אסיה, אך הישראלים, לעומתם, לא פוחדים להתנסות ולטעות.

"במובן מסוים, הקוריאנים משלימים את הישראלים. הם ידועים בתאגידי ענק, כמו יונדאי, LG וסמסונג, ובתעשיית הפלדה העצומה שלהם, לעומת הישראלים שדווקא טובים יותר בחברות קטנות ובינוניות (SME)", מציינת שבת. "כדי להתגבר על פערי התרבויות, חשוב ליצור עם הקוריאנים מערכת יחסים טובה ונאמנה".

 

כל חברה ישראלית שרוצה יכולה לפנות לקרן

קרן קוריאה-ישראל מנוהלת בשיתוף של משרד הכלכלה הישראלי עם משרד הסחר, התעשייה והאנרגיה הקוריאני(MOTIE) . יושב ראש הקרן הוא המדען הראשי, ואילו חברי מועצת המנהלים הם נציגים של ממשלת קוריאה ושל ממשלת ישראל. משרדה הראשי של הקרן נמצא בעיר סיאול, ויש  נציגות ישראלית רשמית גם בתל אביב.

"עבורם קרן ישראל-קוריאה היא משהו מיוחד. מלבדה, אין לקוריאנים שיתוף פעולה דומה עם ממשלה זרה מאוגדת אחרת", מציינת שבת. "מאז הקמת הקרן תמכנו בכ-145 פרויקטים שונים בתחומים מגוונים מאוד. אנחנו לא מגבילים את החברות הפונות: הן יכולות לפנות אלינו ביוזמתן או להיענות לקול הקורא שאנחנו מפרסמים פעמיים בשנה. הן יכולות להיעזר בנו כדי לאתר עבורן את השותף המתאים, או להגיע אלינו עם שותף קוריאני שהן מעוניינות בו. אין הגבלה טכנולוגית מבחינתנו.

"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם ממשלת קוריאה. כל מיזם נבדק על ידי שתי המדינות ומוצג למועצת מנהלים של הקרן כדי לקבל את האישור והמימון לפני שיוצאים לדרך. התקציב השנתי של הקרן מגיע משתי המדינות באופן שווה. תקציב הקרן גדל בשנת 2013 לארבעה מיליון דולר, שני מיליון דולר מכל מדינה. התקציב הזה מעניק לנו חופש פעילות מבורך, ובזכותו אנחנו יכולים לתת מענקי פיתוח נכבדים יותר. עד 2012 המענק הגדול ביותר שנתנו היה 500 אלף דולר, אך מאז הכפלנו את הסכומים. המענק ניתן בשלושה שלבים – תשלום ראשון בעת החתימה על החוזה של הפרויקט, תשלום שני כהחזר הוצאות אחרי בדיקת ביניים של הפרויקט, ותשלום אחרון אחרי הבדיקה הסופית של הפרויקט וקיזוז כל ההוצאות", היא ממשיכה.

מימין: ישיבת מועצת מנהלים בארץ. משמאל: ביקור של המשלחת בסיאול, בחברת NT ROBOT, שסיימה פרויקט קוריל יחד עם חברתREDLER TECHNOLOGIES  הישראלית

"הקרן תומכת בשלושה מודלים תקציביים לפרויקטים שונים: מענק לבדיקת היתכנות (Feasibility Study) ומענק לפרויקט קטן (Mini Scale) – שניתן להגיש אליהם בקשות במשך כל השנה, ולאחר תהליך הבדיקה של שתי המדינות אפשר לאשר אותם ללא מועצת המנהלים. בשני המודלים האלה מדובר על מענקים בסכומים נמוכים יחסית.
"המודל השלישי – מענק לפרויקט גדול (Full Scale) מצריך את אישור מועצת המנהלים מכיוון שמדובר במענק של עד מיליון דולר. מועצת המנהלים נפגשת פעמיים בשנה כדי לדון בפרויקטים בסדר גדול כזה", מבהירה שבת.

 

"הקוריאנים דומים לנו באמביציה ובפתיחות לחדשנות"

ב-14 שנות הפעילות של קוריל, הקרן הצליחה לחבר לא מעט חברות קוריאניות וישראליות לכדי פעילות מו"פ משותפת ופוריה בתחומים שונים בתעשייה. מגנזיום למשל. בשל תעשיית הרכב הענפה שלהם, הקוריאנים מייבאים הרבה מגנזיום. אחד משיתופי הפעולה שנעשו בין חברה קוריאנית לבין חברה ישראלית התמקד במיחזור תוצר הלוואי של המגנזיום ובהשבחתו למגנזיום מסוג A.

ישנם גם כמה פרויקטים משותפים בתקשורת ואלקטרו-אופטיקה. אחד מהם הוא של "סייטיק ויסטה" (Sightic Vista) – חברה ישראלית שמאז נרכשה על ידי חברה אמריקאית, שפיתחה עבור סמסונג רכיב למצלמות שלה. רון פרידנטל, יזם בעל ניסיון רב בפרויקטים משותפים במזרח הרחוק ומנכ"ל סייטיק ויסטה לשעבר, מסביר: "עד היום כבר עבדתי עם קרן קוריאה על שלושה פרויקטים שונים. הייתה לי חברה בשם סייטיק ויסטה שעשתה צ'יפים (שבבים) למצלמות אבטחה. ב-2003 יצאנו לפרויקט משותף עם סמסונג טקווין, שזכה לסיוע של קרן קוריאה. זה היה הפרויקט הראשון עם סמסונג, והוא היה מאוד מוצלח. במסגרת הפרויקט המשותף סמסונג הגדילו את הנתח שלהם בשוק המצלמות באופן דרמטי, עשו קפיצה מטאורית במספר המצלמות שייצרו בשנה והפכו לשחקן משמעותי בשוק. לאור ההצלחה הזו קיבלנו פנייה מחברה קוריאנית מתחרה – LG, שביקשה שנפתח שבבים גם עבורם. כמובן שלא עשינו את אותו הצ'יפ, אלא התמקדנו ברכיב של מצלמות לצילום רחוב עם פונקציות מיוחדות. מכיוון שהייתה להם מגבלה תקציבית הצענו להם לפנות לקרן קוריל.

"העבודה דרך הקרן מקטינה מאוד את הסיכון. כי אם לא מצליחים - לא מחזירים את המענק. כך קרה שקיבלנו את תמיכת הקרן גם לפרויקט משותף עם LG ויצרנו צ'יפ חדש ומשופר, שאף נתנו ל-LG את הרישיון לייצר אותו. גם הפרויקט הזה היה מוצלח מאוד, ומלוא הכסף הוחזר לקרן. זו הייתה הצלחה כלכלית וטכנולוגית. מאז, סייטיק ויסטה נמכרה לברודקום והמשיכה למכור את המוצר הזה ולשלם תמלוגים לקרן עד שייצורו הופסק", הוא אומר.

"לקוריאנים, ובעיקר לחברות הקוריאניות הגדולות, יש תרבות שונה משלנו, אם כי הם דומים לנו באמביציה ובפתיחות לחדשנות ויודעים לשלם על דברים איכותיים שמעניינים אותם. לכן הם שותפים מצוינים, ואפילו אידאלים, לישראלים. יש לי ניסיון רב שנים בעבודה איתם ולמדתי שהם שותפי פיתוח ולקוחות טכניים מעולים. לקוריאנים יש נציגים רציניים בארץ, ותהליכי העבודה איתם מהירים וזורמים", הוא מסכם.