תוכנית קמין מעודדת העברת טכנולוגיות ממוסדות המחקר בישראל המבצעים מחקרים יישומיים טכנולוגיים חדשניים ותומכת בהם בדרך אל התעשייה המסחרית. חם מהקמין

בעוד שרוב המחקרים באוניברסיטאות הם מחקרים אקדמיים ראשוניים ובסיסיים העוסקים בהבנת העולם הסובב אותנו, המחקר היישומי מתמקד במה שאפשר לעשות עם הבנות אלו. לדוגמה באם המחקר האקדמי יתמקד בהבנת תופעת הגלים בים או בתהליכים סרטניים בתא, המחקר היישומי יתמקד בניסיון לייצר מערכת הנעה לסירות הבנויות על ההבנה של תופעת הגלים, או בניסיון לייצר תרופה המבוססת על הבנת התהליכים בתא. 

תוכנית קמין של המדען הראשי היא תוכנית "קידום מחקר יישומי נבחר" – כלומר, מעצם הגדרתה היא תוכנית מחקר הממוקדת בשלב התרגום של הישגי המחקר הבסיסי לטכנולוגיות בעלות עניין מסחרי. פרויקט קמין מתחיל אחרי שלב המחקר הממומן על ידי קרנות אקדמיות, כגון הקרן הלאומית למדע (ISF). התוכנית מעודדת ביצוע מחקר יישומי באקדמיה והבאתו לשלב ההתעניינות של גורמים עסקיים ולחתימת הסכם מסחור עם מוסד המחקר.

למי מיועדת תוכנית קמין?
התוכנית מתמקדת במחקר בסיסי האמור להסתיים בנקודה שבה גוף תעשייתי או גוף יישומי כלשהו יביע עניין בפרויקט. לא בכל התחומים בולטת ההבחנה בין המחקר האקדמי הבסיסי (הבנת התהליך) לבין מחקר היישומים, אבל כדי שפרויקט יתקבל לתוכנית קמין, אחד הקריטריונים ההכרחיים שהמדען הראשי מבקש לראות בבקשת הפנייה הוא קיומו של מחקר מקדים הנתמך על ידי גורם שלא למטרת רווח.
הפרויקטים במסגרת תוכנית קמין מבוססים על מחקר אקדמי המבוצע על ידי מוסד מחקר, בשלב בו אין גוף תעשייתי או עסקי המגלה בפרויקט עניין או נכונות להשקיע. הפעילות המחקרית במסגרת תכנית המחקר המאושרת צריכה להתמקד במחקר יישומי חדשני בתחום הטכנולוגי (המבוסס על מחקר מוקדם) אשר עשוי להתפתח למחקר תעשייתי ומסחרי בתעשייה הישראלית. 
"אם הפרויקט (טוב ומעניין ככל שיהיה) נמצא רק בשלב הרעיון – הוא אינו מתאים לפרופיל של תוכנית קמין", אומר אמירם פורת, עוזר למנהל תוכנית קמין, שיש לו בין היתר דוקטורט בשיתופי פעולה בין אקדמיה לתעשייה.  
גם בפרויקטים המתקבלים לנופר - "תוכנית האחות" של קמין - מדובר על מחקר יישומי בתחילת הדרך, אבל במסלול "נופר" על הפרויקט להיות כבר בשלב שהתעשייה מוצאת בו עניין ומוכנה להשתתף בתקצובו. בקמין, לעומת זאת, אין מעורבות של חברה תעשייתית או גורם עסקי אחר.
התוכנית מיועדת לקבוצות מחקר מכל מוסדות המחקר הפועלים בישראל: אוניברסיטאות, מכללות, מכוני מו"פ אזוריים, מכוני מחקר ממשלתיים ובתי חולים. הרבה מהפעילות הרפואית של קמין קשורה בבתי חולים (בעיקר הדסה, שערי צדק, איכילוב, תל השומר ורמב"ם).
"אנחנו רוצים לעודד שותפויות בין קבוצות מחקר ממוסדות שונים, שבהן כל שותף בא עם חבילת ידע משלו", אומר פורת. "לכן אם יש שותפויות, למשל בין אוניברסיטה ובית חולים, שבהן בית חולים אינו מביא חבילת ידע אך מבצע את הניסויים הקליניים, זו מבחינתנו לא שותפות אלא מערכת יחסים בין קבלן ראשי לקבלן משנה. בפרויקטים בהם מתקיים שיתוף פעולה אמיתי ניתן לקבל עד 50% יותר תקציב לקבוצה, כל עוד תקציב כל שותף אינו חורג מתקרת התקציב לשותף בודד.
בתוכנית קמין, על מוסד המחקר להיות הבעלים בזכויות הקניין על הידע שנוצר מהמחקר המקדים. כן על המחקר להוכיח חדשנות וראשוניות בהיבטים של יישום תעשייתי ותוצאותיו צריכות להיות ניתנות ליישום בתעשייה בישראל ולהקנות תועלת לכלל המשק.
מוסד מחקר המתקבל לתוכנית מקבל תמיכה של 90-85% מהתקציב המאושר, עד תקרת תקציב של 400 אלף ש"ח לשנה. מקבלי ההטבה הכספית פטורים מתשלום החזר תמלוגים. התמיכה ניתנת לתקופה של שנה עד שנתיים. בתום השנתיים יש אופציה לזמן נוסף להשלמות השונות הנדרשות מתוך הדיאלוגים עם התעשייה.

70 פרויקטים עומדים למבחן
יש הצלחות שעברו הלאה למסחור. עם הצלחות אלו נמנה לדוגמה פרויקט בתחום החומרים למיקרו-אלקטרוניקה שעם תום השנה הראשונה בתוכנית קמין נכנס לחממה. הם עברו את הוועדה ואושרו למימון וממשיכים במסגרת החממה. הפרויקט פיתח בתמיכת המדען הראשי טכנולוגיה המנצלת את העיקרון והמאפיינים של גנראטורים סטטיים סינכרוניים (SSG) להזנת חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים לטכנולוגיה החדשנית התורמת לכלכלת פחמן נמוכה כבר נרשמו פטנטים בארה"ב, אירופה וסין.
"היו לנו גם פרויקטים מוצלחים מהתעשיות המסורתיות כמו פרויקט בתחום חומרי בנייה", אומר פורת, "החסם בתחום זה אגב הוא שיש מעט מאוד מחקר בסיסי אקדמי הרלוונטי לתעשיות המסורתיות, ולכן כמות ההצעות בתחום זה קטנה. בתחומים הנחשבים חמים כמו מדעי החיים, מכשור רפואי וכדומה אנחנו מקבלים הרבה בקשות כל הזמן.
"המדד הממשי להצלחה כאן הוא בכל מקרה המסחור. שלב המסחור של הפרויקטים אמור לקחת לפחות שנה בתחומים בהם הדברים נעשים מהר מאוד, ויותר משנה כשמדובר בפרויקטים הרפואיים", אומר פורת, "אבל אנחנו יוצאים מתוך הנחה שבאחוז מסוים של מחקרים, אחרי ההשקעה במימון ובפיתוח הידע ואחרי שחברה כלשהי גילתה בנושא עניין, היא תגיע בסופו של דבר בכל זאת למסקנה שהטכנולוגיה אמנם מעניינת, אבל בהשוואה למדדים התעשייתיים זה לא מספיק טוב. במקרים אלה, למרות כל ההשקעה, הפרויקט ייסגר ולא ימוסחר". 
פורת, שהקים וניהל בעבר את המשרד לאיחוד האירופי באוניברסיטת תל אביב, מכיר היטב את האיחוד האירופי, המוסדות וחברות היישום שלהם ויש לכך יתרון ממשי בפתרון בעיות אפשריות המתעוררות לאורך הדרך. 
מדי שנה יש שני מועדי הגשת פרויקטים: במרץ ובספטמבר. לכל מוסד יש מכסה של עד 10 הצעות בכל סבב. הצעה משותפת של שני שותפים (כגון: הטכניון ואוניברסיטת באר שבע) מאפשרת חריגה מהמכסה לכל מוסד. בדיקת הבקשות נמשכת כחודשיים ובמהלכה הבודקים המקצועיים, נפגשים עם קבוצות המחקר, ולאחר השלמת המידע הדורש הרחבה מגישים למנהלת התכנית חוות הדעת.
"אנחנו מקיימים דיאלוג שוטף עם קהל היעד", מספר פורת. "לשם כך אנו מקיימים לפחות פעם בשנה מפגש עם הגופים המגישים הצעות, ומראים להם סטטיסטיקות על הצלחות ומאפייני הכשלונות. גופים אלו, המחויבים למבחן התוצאה, אמורים לנווט בהתאם את החוקרים בהצעות המחקר ולהבין עם מה עליהם להגיע לנקודת הסיום, על מנת למסחר את הפרויקט שלהם".
השלב הבא הוא ישיבת סנכרון: מכנסים את כל הבודקים מאותו תחום טכנולוגי, סוקרים את כל הפרויקטים ומאפשרים לכל אחד להעיר הערות/שאלות לליבון סוגיות מרכזיות בהערכת הפרויקט. הדיון המשותף מאפשר לקבל תובנות מעמיקות לגבי רמת החדשנות וההיתכנות. תוצאות הדיון מאפשרות לתת חוות דעת מעמיקה ואיכותית יותר. חוות הדעת של הבודקים מועברת לחברי הוועדה כחומר רקע לדיון.

דיוני הוועדה מתקיימים כחודשיים וחצי לאחר מועד ההגשה ובהן דנים בכל אחת מהבקשות שהוגשו (סבב אופייני כולל כ-70 פרויקטים) בנפרד לקביעת סדר עדיפויות. הוועדה היא וועדה מקצועית בראשות המדען הראשי, אבי חסון, מנהל התכנית אילן פלד, יו"ר ות"ת ונציגים מהציבור בעלי רקע אקדמי ותעשייתי.
"עד כה לא קרה שלא אישרנו פרויקט טוב בגלל מגבלת תקציב", אומר פורת. "לעתים פרויקט המוגש מקבל הערכה נמוכה ביחס לפרויקטים האחרים רק בגלל שהוא בשלב מוקדם מדי – במקרים אלו אנו מאפשרים ליזמים להגיש את הפרויקט שוב לאחר שיקודם וייתן מענה לנקודות החסרות. מהצד השני, לעתים דחיית פרויקטים היא בשל היותם בשלב "בשל" מדי וכבר נמצאים בשלב שהם להתקדם למסחור. מטרת הקידום של פרויקט קמין אינה להעלות את ערך המסחור עבור המוסד, אלא להגביר את היקף הטכנולוגיות שיועברו מהאקדמיה לתעשייה מתוך מגמה לשפר את כושר התחרות של התעשייה הישראלית בשווקים הבינלאומיים".

ממחקר אקדמי למחקר יישומי
פרויקט קמין הוא בדרך כלל פרויקט ל-24 חודשים, בסיומם מושגת אבן דרך המאפשרת למוסד המחקר לעניין גורמים עסקיים בתעשייה הישראלית. יחד עם זאת, למרות שאנו מאשרים עקרונית שנתיים לכל תוכנית, הפרויקט עומד למבחן בתום השנה הראשונה, ואם לא עמד ביעדים או שהיו התפתחויות בשוק שמייתרות את הצורך בפרויקט, אזי לא מאושרת הפעילות לשנה ב'. לעומת זאת, אם בתום שתי שנות פעילות מתברר שצריך להוכיח משהו נוסף כדי שגורם תעשייתי יוכל לקבל החלטה, מאושר להמשיך פעילות (מקסימום 12 חודשים נוספים). זה חלק מהסיכון שהמדינה לוקחת על עצמה".
האופציה למסחר את הטכנולוגיה לחברה בישראל היא פרמטר חשוב בקמין. לכן פרויקט שנראה טוב מבחינה מדעית או מסחרית, אבל ניתן למסחור רק בחו"ל, לא בהכרח ימומן. המעבר לתעשייה יכול להיות במספר דרכים, כגון רישוי לחברות קיימות או לחברת הזנק, לרבות חברת חממה, אבל ההסתכלות הממוקדת היא על פוטנציאל המסחור בארץ. 
"קהל היעד של קמין הוא התעשייה הישראלית ולא עולם המדע", מדגיש פורת. "בניגוד למרבית המחקר האקדמי, שמוכוון מאמרים בעיתונים המדעיים, קמין רואה את צורכי השוק בעדיפות ראשונה. אנחנו רוצים שהתעשייה תיקח את תוצרי המחקר ותיישם אותו".
בהרבה מדינות בעולם יש מוסדות מחקר ממשלתיים או אוניברסיטאות שחרטו על דגלם את קידום המחקר היישומי מוכוון יישומים מסחריים. כך הופכים את תוצרי המחקר הבסיסי לטכנולוגיה שהתעשייה יכולה לעשות בה שימוש. בישראל, לעומת זאת, קיימים מעט מאוד מכוני מחקר ייעודיים, ולכן נדרש קשר יותר ישיר בין אוניברסיטאות המחקר לתעשייה עתירת הידע.
מאידך, באירופה לא פשוט לגרום לפרופסור ותיק באוניברסיטה, שעסק כל השנים רק במחקר בסיסי, לשנות כיוון, לקחת על עצמו מחקר יישומי ולעבוד מול חברה. בישראל זה אחרת.

לנו יש כמה יתרונות באספקט זה: מכיוון שהאקדמיה שלנו קטנה יחסית, ניתן להניח שאם ניקח פרופסור העובד כ-10 שנים באקדמיה, רוב הדוקטורנטים שלמדו אצלו השתלבו בתעשייה. כלומר, כשברצונו לעשות פרויקט משותף עם התעשייה יש לו אפשרות לעבוד עם אחד הדוקטורנטים שלו, ובכך ניתן להקל על שיתוף הפעולה. במדינות כמו ספרד, שיש לה אקדמיה ענקית, המצב הפוך. שם רוב דוקטורנטים ישתלבו באקדמיה. כלומר, קשה לחוקר למצוא שותפים מוכרים בתעשייה. גם אופייה של החברה הישראלית תורם ליצירת הקשרים ולשיתופי הפעולה.

מכיוון שקמין היא תוכנית יוצאת דופן שאין בה תעשייה, אפשרנו למוסדות המחקר להסתייע במלווה עסקי חיצוני (יועץ) עם ניסיון תעשייתי רלוונטי למחקר המוגש, שתפקידו לכוון את המחקר לאבן דרך כזו שגורם עסקי יכול לקבל החלטה על סמך תוצריה.
קמין אמנם חדשה אבל מנהלת מגנט קיימת כבר 20 שנים, והניסיון עם ממשק האקדמיה-תעשייה מסייע בהגדרת התכנית ובעידוד הפעילות. "התוכנית חדשה יחסית ולכן אין לנו בינתיים משוב על העמידה בחזון התכנית. יחד עם זאת, מהסבב הראשון שהגיע לפרקו נראה שחלק מהפרויקטים עברו לרישוי, יש כאלה שנקלטו בחממות הטכנולוגיות ורובם ממשיכים מחקר במימון פנים, לקראת מסחור", אומר פורת. "אחת האינדיקציות להצלחת התוכנית היא כמות ההצעות שאנחנו מקבלים בכל סבב. מתקבלות למעלה מ-140 הצעות מדי שנה. מתוכן אנחנו מתקצבים כ-40-35%.

החלק הארי של הבקשות מגיעות מתחום מדעי החיים, וחלק לא מבוטל מכל קשת הגוונים של הכימיה, אולם ישנן גם הצעות בתקשורת, במחשוב ובמים. כמי שקורא את כל ההצעות ואת כל חוות הדעת, אני חייב לציין שקורים כאן דברים מדהימים".

סיפור הצלחה: שיטת מדידה חדשנית
זיהוי כשלים מכאניים בשלב מוקדם הוא מהלך חיוני בתחזוקה מונעת, בקרת נזקים ומניעת אסונות בתחומי התשתיות, ההנדסה האזרחית, התחבורה והתעופה.
סיבים אופטיים הם חיישנים מצויינים, המסוגלים להעביר אור לטווח כמעט בלתי מוגבל, וניתנים לשילוב פשוט במבנה מבלי לפגוע בתפקודו. שילוב סיבים אופטיים בתשתית הנבדקת מאפשר שיערוך של העומס המכאני בכל נקודה לאורך המבנה, וזאת באמצעות מדידות של התפשטות האור בסיב. מכשור מסחרי קיים מאפשר לבצע בדיקות של עיוותים מכאניים על-פני עשרות קילומטרים, אולם הגודל המינימלי של פגם הניתן לזיהוי הוא לרוב מסדר גודל של מטר אחד. ביישומים רבים, יכולת אבחנה זו אינה מספיקה, ונדרש זיהוי של פגמים קטנים הרבה יותר.

קבוצת המחקר של ד"ר אבי צדוק בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת בר-אילן פיתחה במסגרת המחזור הראשון של תוכנית קמין שיטה המשפרת את רזולוציית המדידה בשני סדרי גודל, עד לסנטימטר אחד. קבוצת המחקר הדגימה בהצלחה מדידה על-פני 2.2 ק"מ של סיב אופטי וברזולוציה של 2 ס"מ. תוצאות המדידה שקולות לאלו של 110,000 חיישנים אלקטרוניים מסורתיים למדידת עיוותים מכאניים. המדידות מסוגלות לזהות עיוות מקומי של התשתית בשיעור של 20 חלקים למיליון, או לחלופין - שינויים בטמפרטורת הסביבה של מעלת צלזיוס אחת, באופן בלתי תלוי בכל אחת מנקודות המדידה. טכנולוגיית המדידה מתבססת על שילוב של ידע בתחומי האלקטרו-אופטיקה והסיבים האופטיים, לצד שיטות מתקדמות של קידוד ועיבוד אות. שיטת המדידה עומדת בבסיס בקשת פטנט המצויה כעת בשלבי בחינה ואישור מתקדמים.

הישגי המחקר במסגרת קמין זכו לתשומת לב רבה, הן בקרב קהיליית המחקר בתחום והן בתעשייה הרלוונטית. תוצאות המחקר הובילו לתוכנית המשך במסגרת "מגנטון", אשר מוקדשת להמשך הפיתוח ולהעברת הידע מקבוצת המחקר לחברת "קסנום" מראשל"צ. החברה מספקת חלקים מתקדמים על-בסיס חומרים מרוכבים לתחומי התעופה, התחבורה והאנרגיה. החברה רואה ערך רב ללקוחותיה בשילוב הסיבים האופטיים ויכולות החישה במוצריה העתידיים. 

בתמונה: מימין, גרף טמפרטורה: טמפרטורה מקומית בקצה הסיב. חריגות באורך 2 ס"מ מזוהות. משמאל: תוצאות מדידה של סיב באורך 2 ס"מ.